פסק-דין בתיק ב"ל 39-06-10

1.       האם יש לדחות על הסף את התביעה לקצבת זקנה, בשל התיישנות. זוהי השאלה העומדת לדיון בתיק זה.

להלן הרקע למחלוקת המשפטית בין הצדדים -

2.       התובעת ילידת 1922 ובמועד הגשת התביעה לבית הדין התובעת היתה בת 88 שנים.

3.       ביום 31.5.2010 הוגשה תביעה לבית הדין, כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 2.12.09, אשר דחה תביעה לקצבת זקנה שהוגשה ביום 1.12.09, בנימוק שהתביעה הוגשה באיחור, על פי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) וכן מאחר שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת והיא אף אינה זכאית לשתי קצבאות - זקנה ושארים בעת ובעונה אחת, לפי סעיפים 246(א) ו - 261(ב) לחוק.

4.       כתב התביעה שהוגש לבית הדין היה טופס סטנדטי אשר הוכן בלשכה לסיוע משפטי במחוז ת"א, ובו רשומים שני סעיפים בלבד-

          "1.     מוגש בזה כתב תביעה בעניין החלטה המוסד לביטוח לאומי מיום 2.12.2009.

          2.       כתב תביעה מפורט יוגש בשלב מאוחר יותר."

          לכתב התביעה צורף מכתב דחיה מיום 2.12.09, שתמצית תוכנו הובאה לעיל בסעיף 3 לעיל.

5.       בכתב ההגנה נטען שיש לדחות על הסף את התביעה מאחר שאינה מגלה עילה. לחילופין נטען שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה המזכה בקצבת זקנה וכן כי הגישה את תביעתה בשיהוי.

6.       ביום 3.11.10 התקיימה ישיבת קד"מ ראשונה, בנוכחות ב"כ הנתבע בלבד, אשר הודיעה כי בנה של התובעת המייצג אותה, ביקש דחייה עקב מצבה הרפואי. בסיום הדיון הוחלט כי כתב תביעה מתוקן יוגש עד יום 15.12.10.

7.       כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 14.12.10.

          בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן נטען -

                   "מאחר והתובעת לא היתה מודעת לזכאותה לקבל קצבת זקנה, מה עוד שקצבת שארים היא אכן קיבלה, וכפי שהוזכר לעיל מי שניהל את כל העניינים הפורמאליים והמעשיים של העסק וכל ענייני המשפחה היה בעלה המנוח ועליו הורגלה לסמוך בכל דבר, לא עלה בליבה עניין זכאותה זו, ולא ידעה מקיומו."

          בכתב ההגנה המתוקן, נטען בסעיף 4 -

                   "מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה. הנתבע יטען כי בשנת 1986 פנתה התובעת להכיר בה כעובדת עצמאית בעסק עם בעלה המנוח אך נדחתה. ב - 23.4.87 נשלח אל התובעת מכתב דחיה עליו לא ערערה ולפיכך תביעה זו התיישנה כי חלף המועד להגשת ערעור עליה, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מועדי הגשת תביעות)."

          בסעיף 16 לכתב ההגנה המתוקן נטען -

                   "הנתבע יטען כי ביום 23.4.87 נשלח מכתב הדוחה את הבקשה [להענקה מטעמי צדק - ד.ו]. הנתבע יטען כי ההחלטה שלא להכיר בתובעת כעובדת היא חלוטה איפוא שכן לא הוגש עליה ערעור במועד הנקוב בתקנות ולפיכך חלה התיישנות על התביעה הנוכחית."

8.       ביום 9.3.11 התקיימה ישיבת קד"מ בנוכחות ב"כ הצדדים, במהלכה בית הדין ציין כי "לאור העובדה כי הן מעמדה של התובעת והן התביעה להענקה מטעמי צדק נדחו עוד בשנת 1986 ואולי 1987 לפי כתב הגנה, מדובר בהחלטות חלוטות שלא ניתן לערער עליהן כעת". בסוף הדיון, הורה בית הדין לנתבע להמציא את מכתבי הדחיה ולתובעת להגיב עליהם.

          לאחר מספר ארכות שהתבקשו, התובעת הגישה עיקרי טיעונים ואסמכתאות. לאחר שאלה הוגשו, בית הדין הורה לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן והנתבע עשה כן. בנוסף, התקיימה ישיבה נוספת בבית הדין, ביום 19.7.11.